בחיים לא חשבתי שאצלם את תמצית הרוע

טל גלבוע 09.12.2016

בחיים לא חשבתי שאצלם את תמצית הרוע

יש המון דברים בחיי שקורים או שאני עושה, שלעולם לא האמנתי שאעשה.

חלקם דברים מהממים כמו לשחרר בעלי חיים במו ידיי, אשכרה לקחת שבוי ונידון למוות ולשחרר אותו לחיים טובים, גם כשאלה היו חיים קצרים עדיין אלה חיי חופש שהענקתי.

לעולם לא חשבתי שאקח חלק משמעותי בשינוי חיים של בני אדם וכתוצאה מכך של בעלי חיים רבים כל כך.

ויש את הצד השני של המתרס, לעולם לא חשבתי שאשהה בלועות גיהנום כל כך הרבה פעמים בחיי.

בחיים לא חשבתי שאצלם את תמצית הרוע, האדישות, הטיפשות, ההסתרה, קשר השתיקה באפרוח אחד קטן, מכוסה כולו קצף וצורח, צורח לעזרה, חסר אונים לחלוטין.

לא חשבתי מעולם שאראה כ"כ הרבה בעלי חיים חיים, שיקברו חיים עם אחיהם החנוקים והרטובים מקצף ואני לא אציל אפילו לא אחד.

לא חשבתי שאדרוך על גופות, כולי בפחד לא לדרוך על חיים כשהמח צורח שאם אדרוך על חי, כנראה אעשה לו את הטובה של העולם.

לא חשבתי שאשב בבית וחוץ מלהיות המומה אני לא אוכל לעשות כלום.

שפעת העופות משתוללת במדינה, קיבלתי לידי את רשימת הישובים המוכים שפעת העופות, 100 ישובים, משרד החקלאות הודיע על "חלקיק האחוז" מתוך הלולים וכולם קונים את זה. תרתי משמע.

אני מוכנה להעצר, אני מוכנה לדרוך על הגופות שלהם, אני מוכנה לשלם כל מחיר אבל די, דחילראבאק, תתבגרו, אתם משלמים על הרוע עצמו.

נכנסתי ללול הראשון ואני רואה ערימות של גופות, ראשים מוטלים לאחור, פיות פעורים, סגורים, רגליים מכל כיוון וצר לי, תמונות מקבילות עלו לי בראש.

כל מי שמכיר אותי או קורא אותי יודע עד כמה אני ממעטת להשתמש במילה "שואה" תמיד מרגישה שזה מסיט את כל כיוון הדיון.

להיות שם זה להיות בלב ליבה של השואה, לראות את אלה שיקברו חיים, הגוססים, המתים.

משרד החקלאות האחראי על ההשמדה הזו הוא זה האוחז בחוק צער בעלי חיים. יש בדיחה עלובה מזה?

לא היה שם צער, היו אנשים בסרבלים לבנים וראש יחידת הפיצו"ח עם הג'יפ שלו, מזרימים קצף חונק ללולים עמוסים בעלי חיים ועומדים מהצד בזמן שאלה נאבקים על כל נשימה.

הצרחות שלהם נצרבו בנשמתי לעד.

אני לא מממנת את זה אבל אני מוכנה לדרוך עליהם ולצלם את זה, רק תפסיקו כבר.

בזמן התיעוד, בדיוק ביציאה מהלול פתאום התקשרו אלי מהתכנית של מנחם הורוביץ, ברח לי מהראש שהתחייבתי לאיזו שיחה מול מסעדן.

התאפסתי על עצמי והיה ראיון שאפילו מנחם הורוביץ הציני הזה כבר נותר ללא מילים.

תמיד התגובות מאוד אוהדות אבל היתה אישה אחת שכתבה שהיא כטבעונית מתביישת על הראיון הזה.

דווקא התגובה שלה נתקעה לי במח, זו תשובתי לאותה אישה:

אני לא מייצגת טבעונים, אני לא מייצגת אותך, אני מייצגת את החזית הישראלית לשחרור בעלי חיים, אני מייצגת את קירות שקופים אבל בראש ובראשונה אני מייצגת את בעלי החיים, אני מייצגת אותם בצורה בה אני חושבת לנכון, לא שואלת ולא מתייעצת.

אני זו הנמצאת בחזית המאבק מכל בחינה אפשרית, הפעולות, התיעודים, המכתבים מעורכי דין, הצווים, התקשורת, זה מה יש, לטוב ולטוב.

כל אחד יכול להיות בחזית המאבק אם רק יעשה חזק והרבה ואז תוכלי להתראיין כראות עיניך ולא תאלצי "להתבייש". כמה הכעיסה אותי התגובה הזו.

אני לא שבורה, אני המומה מהתיעוד הכי אכזרי שהיה לי בחיי, להשאיר שם את הצורחים, לא לעזור לגוססים המפרכסים) אבל היום כמה בני נוער צעקו לי "צדק!", עצמתי את העיניים, לקחתי נשימה, הוצאתי פלאיירים ועשיתי הסברה, לא מהטובות של חיי אבל לא נכנעתי לשברי הלב שלי.

כרגע הגוף שלי חצוי, חציו שקט, שקט הלם, וחציו השני זועק ומתחזק.

המתחזק ינצח, כמו תמיד.

התקשורת לא מתעסקת במה שמתגלה כמגפה, נהפוך הוא, הם אומרים לכם שזה בסדר לצרוך ביצים ועופות, עובדים עליכם בעיניים ורוצחים בשמכם בעלי חיים בקצף.

אלה האנשים שאתם רוצים להיות?

ותרו על האגו ועל העצלנות והתקדמו לטבעונות.

עיזבו אותם לנפשם ואני, אני רוצה כבר להפסיק להשאיר אותם שם וללכת.

זהו.

עקבו אחרינו: