סיפורו של הוקי, כלב מיחידת עוקץ
דוד וטין 3.10.2018
אני חייב להוציא משהו קטן מהלב.
התגייסתי לצבא לפני 9 שנים. שירתתי ביחידת עוקץ - יחידת הכלבנים של צה"ל.
הגעתי לשירות מורעל, ציוני ועם מוטיבציה סופר גדולה
לתרום לצבא ולמדינת ישראל!
כשקיבלתי את הוקי, הכלב שלי, או יותר נכון החבר הכי טוב שלי, חשבתי שצוחקים עלי!
אני זוכר את הרגע שנכנסתי לתא שלו. כלב עצבני, קטן, גור ממש מכוער, ואיך שנכנסתי לתא מיד הוא נשך אותי
ביד! עד כדי כך שהחלטתי לסגור שבת כדי שאמא שלי לא תראה מה עושים לי בצבא.
אמרו לי שזה כלב מיוחד, שאני מקבל גור כלבים בן 5 חודשים, לא יודע "שב", "ארצה", "אלי" או כל פקודה אחרת באילוף. לא לימדו אותו כלום בהולנד ובעקרון
אחלו לי בהצלחה...
רק כדי שתבינו - כדי לסיים מבצעי ביחידת מרדפים בעוקץ צריך לעבור הכשרה מאוד איטנסיבית, ובעיקר צריך לעבור 4 מבחנים קשים מאוד מול מאלף הראשי ביחידה! בדרך כלל בן אדם אחד במקסימום בצוות מצליח לסיים מסלול
מבצעי, וגם כנראה שזה בגלל שהוא קיבל כלב מאולף ומבצעי מחייל אחר.
אני קיבלתי גור שלא יודע כלום מהחיים שלו.
למרות הכל ולאחר המון עבודה קשה (גם מחוץ למסגרת הצבאית המותרת), הוקי ואני עשינו את זה! שברנו את כל
שיאי היחידה בזמן מאוד קצר!
סיימנו מבצעיים לפני סוף מסלול, קיבלנו מדליה על הצלחה מבצעית בפעילות הראשונה שלנו, קיבלנו צל"ש על הצלחה מבצעית נוספת, היינו מצטיינים בקורס מדריכים, ועוד המון שיאים קטנים גדולים שאני מעדיף
לשמור לעצמי.
בדרך הקשה הזו הוקי תמיד היה לצידי ואני בשבילו. הצלנו חיילים ואזרחים רבים מפיגועים, נלחמנו כדי למנוע טרור, הוקי אפילו חטף במקומי דקירת סכין מנסיון לפגע, הוקי הציל אותי ממוות לא פעם ולא פעמיים.
היינו כל כך קשורים עד כדי כך שלהוקי הייתה חרדת נטישה! הייתי צריך לחזור לבסיס בזמן רגילה כי הוא לא הסכים לאכול, ירד במשקל, לא רצה לצאת לטיולים. אפילו הוטרינר הצבאי החליט לתת להוקי "הקלות" כדי שיוכל יותר לישון איתי בחדר שלי
ושנהיה יחד.
כחצי שנה לפני שהשתחררתי מהצבא הייתי חייב לתת את הוקי לחייל הבא, לחייל שלי. ככה זה עובד ביחידה, אלא אם הכלב כבר זקן. אסרו עלי לראות אותו כי ידעו שהוקי ממש מחובר אלי.
ובמשך מעל שנתיים לא ראיתי את
הוקי ולא אמרו לי כלום מהצבא מה קורה איתו. שמעתי מאנשים שהוקי עדיין לא מבצעי, לא מצליח לעבור את המבחנים בלעדי ולא יוצא לפעילויות.
בצוק איתן התנדבתי עם אבא שלי וגיסי והלכנו לתת לחיילים בעזה גלידות טריות. ראיתי שם
חייל אחד שוכב עייף עם הכלב שלו, ניגשתי אליו ומיד שאלתי על הוקי. "מכיר את הוקי?" הוא ענה לי "אתה וטין?!" עניתי "כן"! ואז הוא אמר את המילים הקשות האלה: "מה? לא שמעת?! הוקי משוחרר. שחררו אותו בגלל שהוא במצב סופני".
פה
כבר לא ידעתי מה לעשות ומיד התקשרתי לחייל שלי שאמר לי תוך כדי שהוא בלב עזה: "אני בעזה. הוקי בסדר, הוא אצלי בבית, עבר ניתוח והכול בסדר גמור!"
לא חשבתי פעמיים, שאלתי אותו איפה הוא גר ונסעתי לזכרון יעקב לדפוק בדלת של
אמא שלו ולפגוש את הוקי!
ברגע שפתחתי את דלת המכונית הוקי רץ אלי בטירוף! הפיל אותי, ליקק אותי בכל מקום ולא הפסיק לקפוץ ולשמוח. אמא שלו הייתה בהלם! אמרה שכבר חודשיים הוקי בבית שלה ומעולם הוא לא ליקק אף אחד ופתח שלא
קפץ ככה.
זה היה הרגע הכי מרגש שהיה לי מזה כבר המון זמן!
אבל לא הייתה לי ברירה. לא יכולתי לקחת אותו פשוט מהבית שלהם. הם גם כבר התחברו להוקי. איך אפשר שלא?!
חזרתי הביתה עצוב.
שבוע לאחר
מכן, בערב חג, קיבלתי הודעה מהחייל שלי, שהוקי מת.
הוקי נפטר. אולי בגלל ששוב נטשתי אותו?!
בכל מקרה, רציתי ממש לקבור אותו בבית העלמין הצבאי לכלבים ביחידת עוקץ. אולם, לא ניתן לעשות זאת, מאחר והקריטריון לקבורה
צבאית ביחידה הוא שרק אם הכלב נפטר בזמן שירותו בצבא מגיע לו קבורה.
לי אישית זה מאוד מפריע שכלב שנתן את החיים שלו למען הצבא, למעני ולמען כל האזרחים במדינה, הציל אזרחים תמימים, חיילים ואותי! לא יכול להיקבר קבורה נאותה
כי הוא שוחרר חודשיים לפני שנפטר.
התקיים הטקס של יחידת עוקץ לכלבים שנפלו. והרגע הזה, כל שנה מחדש, מביך אותי וגורם לי לעצבות עצומה.
הוקי, תמיד אזכור אותך בלבי ותמיד אלחם כדי שכל העולם ידע מי היית ומה עשית
בשבילי ובשביל מאות אחרים!
הוקי, 2009 - 2014. יהי זכרו ברוך.
עזרו לי להראות את הוקי לעולם ושתפו את הפוסט עם החברים שלכם. אולי יחידת עוקץ תחליט להקשיב לנו ולהציב מזכרת לשמו של הוקי ז"ל.
טבעונות | מפת האתר |
חיפוש באתר | אודות האתר |
תנאי שימוש באתר | כתבו לנו
קירות שקופים | הון שלטון מזון |
איך לעבור לטבעונות | טבעונים עושים עסקים
המדע קבע: טבעונות היא התזונה הבריאה ביותר